החלטה בתיק בש"פ 8592/10

1.         בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כבוד השופט ד' מגד) דחה בקשה שהגישו העוררים לחייב את המשיבה למסור להם רשימת חומר חקירה מסודרת בהתאם לסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב - 1982 (להלן: חסד"פ). מכאן הערר שבפניי. הערר הוגש לכתחילה על-ידי העוררות 1 - 2 ולאחר מכן צורף העורר 3, לבקשתו ובהסכמת העוררות 1 - 2.

ברקע הבקשה, כמפורט בהחלטת בית המשפט המחוזי, כתב אישום שהוגש נגד העוררים בגין שורה ארוכה של עבירות, לרבות עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לקיחת שוחד, הפרת אמונים, מתן שוחד ועוד. העבירות בוצעו לכאורה סביב נושא מתן ההיתרים להעסקת עובדים תושבי הרשות הפלשתינאית בענף החקלאות ובענף הבניין. יצוין כי העוררות 1 - 2 הינן עובדות ציבור.

2.         באי כוח העוררות 1 - 2 הגישו לבית המשפט המחוזי בקשה לפי סעיף 74 לחסד"פ, במסגרתה טענו כי מכיוון שחומר החקירה רב וכולל עשרות אלפי ראיות, היה על המשיבה למסור להן רשימה מסודרת של חומר החקירה ולא די בכך שהכינה לכל קלסר רשימה נפרדת של החומרים שהוא מכיל, שכן אין באפשרותם לאתר באופן זה חומר חסר. כן טענו כי הרשימות שהוכנו אינן מפורטות דיין. המשיבה התנגדה לבקשה בציינה כי נציגי העוררות העתיקו את חומר החקירה באופן רשלני. בנוסף טענה כי אין להיעתר לבקשה לסדר מחדש את חומר החקירה ברשימה ממוספרת בסדר עוקב, שכן הרשימה שהוכנה הצריכה עבודה מרובה שארכה שבועות.

בית המשפט ציין בהחלטתו כי מדובר בשישה עשר ארגזים, כאשר בכל ארגז בין ארבעה לחמישה קלסרים. החומר מחולק על-פי נושאים, כאשר על כל ארגז וכל קלסר מצויה רשימה המפרטת את החומר הכלול בו. מדובר בסך הכל בכ- 40 רשימות. בית המשפט ערך בחינה מדגמית של ההתאמה בין קלסר לרשימה הצמודה אליו והתרשם כי השיטה בה סידרה המשיבה את חומר החקירה מאפשרת להתמצא בקלות ולאתר מסמכים באופן שלא ניתן לטעות בין הרשימות. בית המשפט מצא כי הרשימות שצורפו לארגזים ולקלסרים עונות על דרישות הפסיקה ביחס לרשימת חומר חקירה ודחה את הבקשה.

3.         בערר שבפניי שבים העוררים וטוענים כי הרשימות שהוכנו על-ידי המשיבה אינן תואמות את דרישות החוק והפסיקה בנוגע להכנת רשימת חומר חקירה. הם סבורים כי הגם שהעתיקו החומר באופן מסודר, הרשימות שהועברו עד כה אינן מאפשרות התמצאות בחומר החקירה ואין בידם לדעת איזה חומר מצוי בידי המשיבה ואיזה חומר לא הועבר להגנה. לשיטתם המשיבה מחויבת בהעברת רשימת חומר חקירה מסודרת, ממוספרת ורציפה, והדברים נכונים במשנה תוקף בתיק שהוצאה בו תעודת חיסיון ושקיימות בו האזנות סתר, כבענייננו. עוד נטען כי לא הוכנה רשימה רציפה ועוקבת משיקולי נוחות של היחידה החוקרת, טעם שאינו יכול להצדיק פגיעה בזכויות הנאשמים. בהקשר זה נטען עוד כי סידור החומר לצרכיהם של באי כוח העוררים כסנגורים שונה מן האופן בו סידרה המשיבה את החומר. להשקפתם, אין לקבל את ההבחנה שעשה בית המשפט קמא באשר לאופן עריכת הרשימה בהתאם להיקף החומר בתיק. העוררים מדגישים כי מפעם לפעם הועברו אליהם חומרי חקירה נוספים, וכי נודע להם באיחור על קיומה של תעודת חיסיון, ועל כן אין באפשרותם לדעת האם קיימות רשימות נוספות וחומר נוסף שטרם נמסר להם, אך הם סבורים כי ישנן האזנות סתר שלא נמסרו להם.

טענה נוספת היא כי ברשימות חומר החקירה שניתנו אין די פירוט לגבי המסמכים הכלולים בהן, כפי שנקבע בבש"פ 5221/08 מוחמד נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 1.9.08). העוררים מציינים כי בהליך שהתקיים בבית משפט השלום בעניין זהה לחלוטין, הורה בית המשפט למדינה להעביר רשימה עוקבת של חומר החקירה כפי שהתבקש.

4.         בא כוח המדינה טוען כי העוררים לא הציגו כל בסיס נורמטיבי לטיעון כי על המדינה לערוך את החומר כרצונם. הוא מציין כי הקלסרים והקרגלים סודרו על-ידי היחידה החוקרת על פי נושאים, כאשר לכל קלסר וארגז יש רשימת חומר. רישום החומר באופן זה משיג את תכליתו של סעיף 74 לחסד"פ לאפשר לנאשם לדעת מה החומר שנאסף נגדו. הוא סבור כי אין בהחלטת בית המשפט המחוזי כל תקדים וסבור כי יש לנהוג בכל מקרה לפי השכל הישר. במקרה שלפנינו, נוכח היקפי החומר האדירים, הדרישה למספור מחדש על-ידי המדינה תדרוש לדבריו עבודה ניכרת, פעם נוספת, ואין הדבר מתקבל על הדעת. הוא מתריע מפני הפיכת סעיף 74 לחסד"פ לכלי לניהול מאבקים טקטיים להתשת המערכת. 

בא כוח המשיבה מבהיר כי הרשימה הוכנה כמקשה אחת למעט החומר החסוי וחומרי האזנות הסתר. הוא מצהיר כי הפירוט שניתן להגנה מקיף את כל החומר למעט החומר החסוי. לדבריו, העתקת החומר על-ידי באי כוחם של העוררים נעשתה באופן בלתי מסודר, וזה מקור הקושי, אך המדינה נכונה - כפי שהביעה נכונות בעבר - להדריכם באשר לסידור החומר. ביחס לתעודת החיסיון הוכן פירוט של החומר החסוי, אך המדינה נכונה לערוך בדיקה אם יש מסמכים שתחת החיסיון ואינם ברשימות והודעה על כך תועבר לבית המשפט בתום שביתת הפרקליטים.

5.         סעיף 74(א) לחסד"פ מורה כדלקמן:

הוגש כתב אישום בפשע או בעוון, רשאים הנאשם וסניגורו, וכן אדם שהסניגור הסמיכו לכך, או, בהסכמת התובע, אדם שהנאשם הסמיכו לכך, לעיין בכל זמן סביר בחומר החקירה וכן ברשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת, והנוגע לאישום, שבידי התובע ולהעתיקו.

סעיף זה מסדיר כידוע את זכות העיון של הנאשם בחומר החקירה הקיים בנוגע לכתב האישום נגדו. זכות העיון היא מזכויותיו הבסיסיות של הנאשם במשפט הפלילי. היא נגזרת מזכותו לחירות, כמו-גם מזכותו להליך הוגן, שכן אין לך הליך הוגן בלא שיתאפשר לנאשם להתכונן למשפט, ובפרט לטענות נגדו ולראיות עליהן הן מתבססות. היכרותם של הנאשם ובא כוחו עם החומר עליו מתבסס כתב האישום הינה תנאי הכרחי על מנת שיהא בידם לנהל הגנה ראויה ומושכלת (וראו למשל: בש"פ 8555/06 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 9.11.06); בש"פ 10804/08 בופמן נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 16.2.09); בש"פ 7185/08 מזעל נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 8.9.08); בש"פ 8683/09 אהרון נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 10.11.09)). ככזו, לזכות העיון יש ערך פרטי, ביחס לעניינו של כל נאשם, אך יש לה גם ערך ציבורי מובהק, משום שהיא משרתת את אינטרס ההגעה לחקר האמת במסגרת ההליך הפלילי (בש"פ 4077/06 שוורץ נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 11.6.06). המחויבות - והזכות - להליך הוגן חיונית לתפקודה התקין של מערכת המשפט (ראו גם: בש"פ 2043/05 מדינת ישראל נ' זאבי (לא פורסמה, 15.9.05)).

6.         סעיף 74(א) לחסד"פ מעמיד את זכות העיון של הנאשם על שני נדבכים. הנדבך הראשון עניינו בזכות לעיין בחומר המוגדר כ"חומר חקירה", בהתאם לאמות המידה שהותוו בפסיקה, ובראשן זו שעניינה ברלוונטיות של החומר לאישום (בג"ץ 233/85 אל הוזייל נ' מדינת ישראל, פ"ד לט(4) 124, 129 (1985)). הנדבך השני - ממנו נובע הערר שבפניי - עניינו בזכות הנאשם לעיין "ברשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת והנוגע לאישום...". הזכות לעיין ברשימת החומר נקבעה בחוק סדר הדין הפלילי (תיקון מספר 19), התשנ"ה - 1995 (ס"ח 1514 תשנ"ה, עמ' 164). רשימת החומר מאפשרת לנאשם מבט רחב ומלא יותר על החומר שבידי הרשות המאשימה, שכן על הרשימה לכלול גם חומר שלא ייחשב ל"חומר חקירה", אך הוא נאסף או נרשם בידי הרשות החוקרת ונוגע לאישום. הרחבה זו כפולת תכליות היא. היא מבקשת להבטיח כי הנאשם יידע מהו החומר שבידי הרשות החוקרת בנוגע לאישום ובכך יוכל להפעיל בקרה באשר למיון ולסיווג שנעשו על-ידי המאשימה באשר לחומרים שהוכללו תחת "חומר חקירה". הרשימה מאפשרת לו מבט רחב יותר מכפי החומר שהועמד לעיונו ובכך היא משפרת את יכולתו להכין הגנתו, כמו-גם את יכולתו לאתר חומר שלא נמסר לו ושהוא סבור כי יש להגדירו כ"חומר חקירה". בנוסף, רשימת החקירה מהווה כלי בקרה בידי גורמי התביעה ביחס לכלל החומר שבתיק המשטרה. לעניין זה חשיבות מיוחדת, שכן הפרקליטות היא האחראית לכך שהחומר בתיק החקירה מוין כראוי. אציין עם זאת כי לטעמי התכלית השנייה הינה תכלית משנית ועיקר הדברים הוא בתכלית הראשונה (ראו: עניין זאבי, בפסקאות 14 ו- 16; בש"פ 5221/08 מוחמד נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 1.9.08) בפסקה 7. להלן: עניין מוחמד). 

7.         אם כן, הרשימה לפי סעיף 74(א) לחסד"פ אמורה להכיל את החומר שנאסף על-ידי גורמי החקירה בקשר עם החקירה, ובהתאם למבחנים שהותוו בפסיקה לסיווג חומר כ"חומר חקירה". בנוסף יש לכלול ברשימה כל חומר שנאסף או נרשם על-ידי הרשות החוקרת שיש לו נגיעה לאישום, גם אם המאשימה סבורה כי הוא אינו מהווה חומר חקירה (עניין מוחמד, פסקה 8  וההפניות שם וכן פסקה 9), למעט חומר שהמשטרה נתקלה בו באקראי אגב ביצוע החקירה ואינו נוגע לאישום (עניין זאבי, בפסקאות 14 - 15). על הרשימה לכלול אפוא גם ציון בדבר החומר שלא נמסר לעיון הנאשם ובא כוחו. אין מדובר אך בחומר שאיננו חומר ראיות רלוונטי לאישום, אלא גם בחומר שהוצאה לגביו תעודת חיסיון כדין או חומר שלא נמסר להגנה מכל סיבה חוקית אחרת (בש"פ 3119/04 מדינת ישראל נ' אבו עסא (לא פורסמה, 8.4.04)). כפי שציינתי בעניין מוחמד, על רשימת החומר לכלול גם את דבר קיומו של חומר שהוצאה לגביו תעודת חיסיון, אך אין זה נדרש כי הרשימה תגלה את תכנו של החומר החסוי. עליה להוות אינדיקציה באשר לקיומו ולטיבו (עניין מוחמד בפסקה 10; בש"פ 7936/08 ברקו נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 18.11.08) בפסקה 8. להלן: עניין ברקו). בהקשר זה ציינתי בעניין מוחמד:

"על רשימת החומר שמחויבת התביעה להעביר להגנה, גם בהתייחס לחומר החסוי, לשמש אם כן עששית שתאיר במידת מה, ככל הניתן, את האפלה בה שרויה ההגנה ותאפשר לה לעמוד במשימתה. כידוע, כל שביב מידע, פראפרזה או "כותרת" של מסמך, עשויים לשמש את הסנגור בהגנת הנאשם, שכן "אין חקר לתבונת סנגור מוכשר, ואין לנחש כיצד יכול לנצל את החומר הנמצא בפניו" (ע"פ 35/50 מלכה נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד ד(1) 429, 433 (1950)). לפיכך, שומה על התביעה להעביר להגנה רשימה מפורטת ככל הניתן, בהתחשב במגבלות שמטילה תעודת החיסיון. כך, ראוי כי ככל שהדבר ניתן, תכלול הרשימה פרטים דוגמת: סוג הפעולה ותאריך ביצועה, רשימת זכ"דים תוך ציון על-ידי מי נרשמו, רשימת הודעות או דו"חות חוקר תוך פירוט מינימלי שיבהיר במה מדובר וכיו"ב (עניין מוחמד, בפסקה 10).

8.         הערר שבפניי נוגע לשאלה צורנית שנטען כי יש לה היבטים מהותיים - אופן עריכת רשימת החומר. ב"כ העוררים טוענים כי המדינה מחויבת בעריכת רשימה אחת, רציפה ועוקבת. המשיבה מצדה תומכת ברשימה כפי שהוכנה - לכל קלסר הוכנה רשימה של החומר וכך גם לכל ארגז בו מצויים מספר קלסרים. מדובר אם כן ברשימה המורכבת רשימות משנה.

            בית משפט זה נדרש כבר במספר הזדמנויות לאופן עריכת הרשימה לפי סעיף 74(א) לחסד"פ. בעניין ברקו ציינה השופטת חיות כי "...המשיבה אינה יכולה לצאת ידי חובתה בהצהרות ובהפניות למסמכים שונים אשר אם ילוקטו על ידי העוררת זעיר פה זעיר שם תוכל היא להרכיב לעצמה מתוכם את "רשימת כל החומר שנאסף ונרשם על ידי הרשות החוקרת הנוגע לאישום". דומני שלא לכך מכוונת הוראת סעיף 74(א) הנ"ל המטילה על המשיבה כמי שמרכזת את כל המידע והנתונים בעניין זה לערוך רשימה אחת, שלמה וממצה של כל החומר שנאסף ונרשם כאמור, אותה עליה למסור לעיון הנאשם" (שם, בפסקה 9). בעניין אחר ציין השופט רובינשטיין כי "הדרישה היא 'לערוך רשימה אחת, שלמה וממצה'" (בש"פ 6820/09 גבאי נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 10.9.09)). כאמור, באי כוח העוררים מבקשים לבסס טיעוניהם על החלטות אלה.

            לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, עיינתי בארגז ובו קלסרים הכוללים חלק מן הרשימות שהוכנו, ובחנתי הפסיקה אליה הפנו הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות. להלן אפרוש נימוקיי.

9.         כפי שציין בא כוח המשיבה בצדק, העוררים לא הצביעו על בסיס נורמטיבי לטענתם כי על הרשימה להיערך באופן שהתבקש על ידם. המבחן שראוי להחיל על אופן עריכתה של רשימת החומר לפי סעיף 74 לחסד"פ הוא האם מגשימה הרשימה, באופן בו נערכה, את התכלית המונחת בבסיס סעיף זה ובפרט בבסיס הדרישה לעריכת רשימה, כפי שהוסבר לעיל. נכונה אני לקבל כי דרך המלך הינה בעריכת רשימה אחת שתקיף את מלוא החומר בתיק שיש לו נגיעה לאישום, כשהוא ממוספר במספור עקיב ורציף. ואולם, כיוון שהמחוקק לא הגדיר את האופן המדויק בו על הרשימה להיערך, לא ניתן לקבל לדעתי קביעה "טכנית", אחידה ומחייבת באופן גורף באשר לאופן עריכת הרשימה. מבחנה של הרשימה המועברת על-ידי התביעה להגנה צריך להיות מהותי - האם מגשימה הרשימה את תכלית עריכתה? המענה לשאלה זו צריך להינתן לא על בסיס שיקולי הנוחות של התביעה או של ההגנה, אלא לפי צו השכל הישר.

10.       במקרה שלפנינו מדובר בתיק רחב היקף אשר נטען כי מכיל עשרות אלפי ראיות. מיון החומר וסיווגו נעשה על-ידי גורמי החקירה והתביעה. כאמור, התביעה היא האחראית לכך שהחומר שבתיק החקירה מוין כראוי, וכי חומר החקירה שסווג כהלכה יוצג לעיון הנאשם לצד רשימת החומר שנאסף ונרשם בידי הרשות החוקרת (עניין זאבי, בפסקה 16). נציג הפרקליטות הסביר כי נוכח היקפי החומר, הוא סודר על-פי נושאים, כאשר כל קלסר וכל ארגז מלווים ברשימה מפורטת ובה מספור כנדרש. עוד ציין כי המשיבה הכינה גם קלסר עזר המרכז את הרשימות השונות. בחנתי את הרשימות והקלסרים שהועברו לעיוני. התרשמותי היא כי הרשימות שהוכנו מאפשרות התמצאות בחומר ומספקות להגנה את המבט הרחב על החומר שנועדה הרשימה להבטיח. החומר כפי שסודר על-ידי המשיבה מסודר וניתן להערכתי לאתר באמצעותו את החומרים השונים. ברי כי ההתמצאות בתיק שהראיות בו כה רבות היא מורכבת יותר מטיבם של דברים, אך אין באופן בו נערכה הרשימה במקרה זה כדי להפוך הדברים למורכבים יותר. משמצאתי כי תכלית הכנת הרשימה התמלאה, די בכך כדי להצדיק שלא להתערב בשיקול הדעת של גורמי החקירה והתביעה באופן עריכת הרשימה (והשוו: בג"ץ 1885/91 צוברי נ' פרקליטות מחוז תל אביב, פ"ד מה(3) 630, 633 - 634 (1991)). על כך יש להוסיף כי המדינה שבה וחזרה על הצעתה כי נציג מטעמה ייפגש עם באי כוח העוררים וידריכם בנבכי החומר, ככל שהדבר נדרש.